לימפאדמה – בצקת לאחר ניתוח: סימנים והמלצות
מהי לימפאדמה?
לימפאדמה הינה בצקת לימפטית – הצטברות של נוזל עשיר חלבון ברקמה הבין-תאית, כתוצאה מאי ספיקה או תפקוד לקוי של המערכת הלימפטית. הישארות החלבון בנוזל הבין-תאי גורם לבצקת נוקשה, ולהידבקויות (מה שנקרא במושגים רפואיים פיברוזיס).
הלימפאדמה מהווה את אחד הסיבוכים השכיחים ביותר לאחר ניתוח או הקרנות אשר כוללים הסרת קשריות לימפה. כ- 16%-25% מהנשים שעוברות ניתוח שד או הקרנות יכולות לפתח לימפאדמה בכל שלב בחייהן. הלימפאדמה יכולה להתפתח מיד לאחר הניתוח, ולפעמיים אחרי כמה חודשים או אף מספר שנים (אצל 22% מהנשים הסובלות מלימפאדמה היא מתפתחת אחרי 3 שנים מזמן הניתוח). נשים שעברו טיפול נוסף בהקרנות, נמצאות בקבוצת סיכון גבוה יותר לפתח לימפאדמה.
לימפאדמה יכולה להתפתח באיזור היד יכולה להתפתח לאחר הוצאת קשריות מאזור בית השחי, בעקבות טיפול (ניתוח ואו הקרנות) בסרטן השד, או באיזור הרגל – לאחר הוצאת קשריות לימפה מאזור המפשעה בעקבות טיפול בסרטן צוואר הרחם, סרטן רחם ושחלות. גם אצל גברים לאחר ניתוח שד (נדיר אך ישנה עליה בשנים האחרונות) או לאחר ניתוח לכריתת הערמונית יכולה להופיע לימפאדמה.
הלימפאדמה היא בעיה כרונית שאינה ניתנת לריפוי, אך ניתן לשפר את המצב ולמנוע החמרה. הורדת הבצקת על ידי טכניקות לניקוז לימפטי יכולה לזרז את קצב ההחלמה והשיקום, ולמנוע סיבוכים לאחר ניתוח.
לימפאדמה יכולה להתפתח ממקור ראשוני או משני:
- לימפאדמה ראשונית – נוצרת בעקבות גורם מולד המתבטא בהתפתחות בלתי תקינה של המערכת הלימפאטית באופנים שונים – מיעוט צינורות לימפה, מיעוט קשריות לימפה, או ליקוי בשסתומי צינורות הלימפה.
- לימפאדמה משנית – הגורם העיקרי הוא ניתוחים והקרנות על רקע אונקולוגי, הפוגעים במערכת הלימפאטית. כמו כן זיהומים ממקורות שונים, או אי ספיקה וורידית.
- לימפאדמה על רקע חבלה ופגיעות במערכת שריר ושלד – ישנה קבוצת חולים נוספת שבעייתם העיקרית היא אורטופדית ,בעקבות מצבי טראומה, או לאחר החלפת מפרקים. ישנם סיבוכים העלולים להאריך את משך השיקום וההחלמה – כאב, הגבלה בטווחי התנועה, בבצקת פוסט ניתוחית ונפיחות.
סימנים של בצקת לימפטית:
- תחושת אי נוחות
- תחושת נימול, רדימות או עקצוץ
- לחץ ומתח על העור
- כבדות
- נפיחות
- נטייה מוגברת לזיהומי עור חוזרים
- הגבלות בטווחי התנועה
- פצעים וקשיי ריפוי
- כאבים
ישנן כמה דרגות חומרה של בצקת לימפטית:
- דרגה 0: שלב תת קליני – הניקוז הלימפטי מופחת אך עדיין אין ביטוי קליני (בצקת). ישנם שינויים פתולוגיים ברקמה. בשלב זה המטופלים יתלוננו על תחושת אי נוחות, נימול, רדימות, תחושה של גפה כבדה, ולפעמים כאבים בלתי מוסברים.
- דרגה 1: בצקת גרמית (pitting) – תלונות המטופלים דומות לדרגה 0, ולפעמים נראה שינויים על פני העור. הרמת הגפה מנקזת את הנפיחות .
- דרגה 2: בשלב זה ניווכח בנפיחות משמעותית, שינויים משמעותיים של העור, ופיברוזיס (התעבות ונוקשות). סימן אבחנתי – stemmer”s sign – התעבות של העור בבסיס האצבע הראשונה והשניה, בעיקר בגפה התחתונה. לא ניתן להרים את העור ולבודד אותו משאר השכבות.
- דרגה 3: רגלי פיל – Elephantiasis – ניווכח בנפיחות משמעותית, עם שינויים קשים על פני העור כגון ציסטות, פיסטולות, יבלות, ריבוי רקמה פיברוטית.
ישנן נשים אשר חשות לאורך שנים תחושת כבדות, אי נוחות, מתיחות, נימול ואף כאב באיזורי הניתוח ואף באזורים מרוחקים, ואינן מודעות לכך שייתכן והן סובלות מלימפאדמה. מסיבה זו מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה או פיזיותרפיסט מומחה בלימפאדמה וכאב, ולקבל טיפול והדרכה מסייעים.
מדוע אסור להזניח את התהוות הבצקת?
- בצקת מעלה סיכון לזיהומים.
- בצקת מפריעה להחלמת פצעים.
- בצקת יוצרת תחושת לחץ ואי נוחות, העלולה להגביר כאב.
- בצקת יוצרת קושי בטווחי התנועה, שינוי תבניות תנועה, וחולשת שרירים.
- בצקת אקוטית יכולה להפוך לבצקת כרונית.
- ישנו סיכון של עיוות הגפה הבצקתית.
כיצד ניתן להפחית את הסיכון לפתח לימפאדמה?
שמירה על שלמות העור מפני חדירת גורמים מזהמים הגורמים לדלקת, מפחיתה את הסיכון לפתח בצקת לימפטית:
- הימנעות מחתכים ופצעים על ידי לבישת כפפות
- הימנעות מלקיחת דם ואו בדיקת לחץ דם.
- הימנעות מחשיפה לטמפרטורה גבוה – אמבטיות, סאונה,חמי טבריה
- הימנעות מחבלה לגפה על ידי מזעור הרמת חפצים כבדים
המלצות כלליות – עם ובלי לימפאדמה:
- שמירה על היגיינה כללית ונקיון העור
- הימנעות מהשמנת יתר
- הרמת הגפה בשינה
- פעילות גופנית עם שרוול או גרב לפי הצורך
- מומלץ להתמיד בגריבת שרוול או גרביים לאילו שאובחנו עם לימפאדמה
- בטיסה מומלץ לכל מי שעברה ניתוח ללבוש שרוול ו/או גרב (3 שעות לפני הטיסה, ו-3 שעות אחרי הטיסה).